החלטה בתיק ע"מ 1826/13

כתב האישום שהוגש נגד המשיב כולל שלושה פרטי אישום שעניינם קבלת חלקי רכב גנובים, וסחר ברכב גנוב. לפי כתב האישום בינואר 2013 מכר המשיב לסוכן של המשטרה, יחד עם אחיו סאאד כנף של רכב גנוב, מגן קדמי, דלת שמאלית ודלת נהג החשודים באופן סביר לגנובים; ב-13.2.13 קיבל המשיב מנוע של רכב גנוב ומכר אותו לסוכן המשטרתית יחד עם אחיו סאאד; בתאריך שלאחר 14.2.13 קיבל המשיב מנוע של רכב ביודעו שהושג בעבירה ומכר אותו לסוכן המשטרתי.

המשטרה ביקשה את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים אך ביהמ"ש קמא, מפי כב' השופט שחר גרינברג דחה את הבקשה והורה לשחרר המשיב בהפקדת ערבות בסך 40,000 ש"ח  וחתימת ערבים צד ג' על סך של 20,000 ש"ח כל אחד. זאת לאחר שמצא שמעורבותו של המשיב בעבירות קטנה יחסית למעורבותו של אחיו וניתן להתגבר על הסיכון העולה מן האישומים בחלופת המעצר שהוזכרה.

המשטרה הגישה ערר על החלטה זו ובדיון היום בפניי טענה כי הראיות שבתיק מלמדות על כך שהמשיב היה מעורב בעסקי המכוניות הגנובות יחד עם אחיו, ואף אם חלקו היה קטן מחלקו של סאאד, עדיין הייתה לו מודעות לכך שלפחות חלק מחלקי הרכב שבהם הוא עוסק, הם גנובים. לטענת המשטרה, די בראיות הקיימות, כשהן על רקע עברו הפלילי של המשיב - הכולל הרשעות בעבירות רכוש וסחר בחלקי רכב גנובים - כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.

הסנגור המלומד טען בפניי כי הראיות הקיימות יכולות להתפרש גם בדרך מקלה מזו שנקטה המשטרה, וללמד לכל היותר על כך שהמשיב היה עושה דברו של האח, ולא יזם עסקאות, ולא היה מעורב בעסקי הסחר בחלקים הגנובים. לטענת הסנגור, עברו הפלילי של המשיב אינו מן העת האחרונה ואין בו כדי להכריע את הכף לחובתו, ומכל מקום הערבויות הגבוהות שעליהם הורה ביהמ"ש קמא, די בהם כדי לאיין את המסוכנות ואת החשש שמהמשיב לא יתייצב למשפטו.

שני הצדדים טענו בפניי היטב והשכילו למקד את הדיון במספר מצומצם של ראיות בין חומר הראיות הרב. בסופו של דבר, בחנתי את התמלילים של שיחות הטלפון בין הסוכן משטרתי לבין המשיב ודו"חות של הסוכן שמהם ביקשה התביעה המשטרתית ללמוד על מידת המודעות של המשיב לכך שחלקי הרכב שבהם הוא סוחר גנובים. לאחר שבחנתי את הראיות בעזרתם של הצדדים מצאתי כי הגם שעמדת התביעה יש לה תמוכים בחומר הראיות, ניתן למצוא באותו חומר גם תמוכים לגישתה המקלה יותר של ההגנה. לכן, אף שיש ראיות לכאורה לכך שהמשיב סחר בחלקי רכב גנובים בשלב זה לא אוכל לומר שהראיות חד משמעיות בשאלת חלקו בסחר זה יחסית לחלקו של אחיו. תתכן פרשנות לראיות שלפיה למשיב לא הייתה מודעות ברמה גבוהה למקורו של כל חלק שאותו העביר לסוכן המשטרתי. לספק שנותר בשלב זה בנוגע למידת המודעות של המשיב צריכה להיות השפעה על הנכונות לשקול חלופת מעצר. לאחר שקראתי את החלטתו של כב' השופט גרינברג בערכאה הראשונה נחה דעתי כי הוא נתן משקל ראוי לשיקולים השונים הנוגעים לעילות המעצר ולחלופת המעצר, ולא ראיתי סיבה להתערב בהחלטתו לשחרר את המשיב. עם זאת, אני רואה לנכון לתקן אי בהירות שנותרה בתנאים שקבע לשחרור. המשיב יוכל להשתחרר מן המעצר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת סך של 40,000 ש"ח להבטחת התייצבותו להמשך משפטו, ולהימנעות מלעבור עבירות רכוש בתקופת המשפט.

ב.      חתימת שני ערבים ישראליים על ערבות בסך 20,000 ש"ח כל אחד להבטחת קיום התחייבויותיו של המשיב לפי פסקה א'.

ג.        מסירת מספר טלפון שבאמצעותו ניתן יהיה לזמן את המשיב לדיון בשנה הקרובה *******************. זימון באמצעות הטלפונים הללו יחשב זימון כדין.

התיק קבוע להקראה ליום 21.8.13 בבימ"ש יהודה, על המשיב להתייצב עד השעה 9:30.

לפיכך הערר נדחה.

ניתנה היום, 18 ביוני 2013, י"א באב התשע"ג, בפומבי ובמעמד הצדדים. המשיב נוכח ורואים אותו כמי שזומן כדין לדיון הקרוב.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: